זה שיודע

זה שיבין כבר הבין, זה שמנסה…

מי שמנסה להבין מבלי שכבר הבין, עושה זאת מכל הסיבות הלא נכונות. אם עוד לא הבין, יפעיל כוחות אדירים ויפנה למאגיה שחורה על מנת ליצור את אשליית החוכמה. בלהטוטי שפתיים וידיים יסיט את המבט מהאמת הפשוטה שאת האמת לא באמת מצא.

ככל שיתרחק מהידיעה כך יהיה עורו נקי כעור תינוק, אך מסריח כאחד שאת צואתו לא ידע לפנות בעצמו. ככל שיתרחק מהידיעה כך יהיה עורו צחור כמפלץ ״טהור״ מהאגדות, כי לשמש המדבר לא יצא וחוכמה חמה וצורבת היא. עורו עדין ולא מנוסה ולא מנסה. הידיעה מצלקת את הטהורים, זה שמנסה מצלק את עצמו בקעקועים.

הרעב להבין פחדן הוא, מגיע ממצולות רדודים של רגש ופחד. מי שכבר הבין ראה את הקרקעית - מלמטה. זה שלא מבין ורוצה, רק רוצה לברוח ממצולות מחניקים, רק מפחד מהחושך. ואיך ניתן להבין כשמפחדים מהחושך? הידיעה אינה אור, כי האור מעלים את החשכה. החשכה כאוקיינוס והאור יבשה וללא האוקיינוס אבוי לאדמה, תרעב, תתייבש ותקמול, כך יחשף השקר, כפי שנחשפים כל השקרים - מופתעים, מצומקים ומיובשים. הידיעה גם אינה האוקיינוס, כי ללא יבשה תתעייף החוכמה וללא מנוחה תטבע. חוכמה שלא מכילה גם מעט מנוחה תרמית היא.