מרפסת שקטה

רובץ על מרפסת שקטה, השעות היפות והאופטימיות של תל אביב. נותן לבוב דילן ושבע תשע להכתיב את הקצב, להכתיב את רעשי המקלדת. בצהרי יום בצהרי השבוע, שום דבר עוד לא מוכתב, גם לא השורה הבאה.

התודעה שקטה עכשיו, העבר והעתיד נחים צהריים, ההווה תופס קצת ראש.
אין שום מבנה, שום כוונה, היום, תמיד.
אין דבר למסור, דבר להעביר, אולי הזמן לעצום עיניים, להרדם.