How can one write when the act of breathing is so damn practical.
I need to stop substituting hours of sleep with glasses of jack.
רובץ על מרפסת שקטה, השעות היפות והאופטימיות של תל אביב. נותן לבוב דילן ושבע תשע להכתיב את הקצב, להכתיב את רעשי המקלדת. בצהרי יום בצהרי השבוע, שום דבר עוד לא מוכתב, גם לא השורה הבאה.
התודעה שקטה …
דמעות חדשות, מהיכן
הרי את סיפור ישן
סיפור שנקטע בתחילתו
אלוהים איבד את השראתו
יצירה שלא תחזור בשנית
הולכים, נעלמים מתחת לעננים של עשן
אוכלים ונחים מחרבנים בולשיט
מטייל על המדרכה מימין לא משמאל
משמאל הולכים לכיוון הנגדי ואני לא יודע אם אחזור
לא יודע לאן אני בעצם הולך
מטייל או אולי משוטט בלי מטרה
אולי …
We are the small things
we are the finite
How amazing
how unique
this grain of sand
that ice particle
So finite
almost by mistake
almost never was
But still
exist, alive, moves and breath
full of …